הקדמה מאת שמעון לב ל”מכתב להינדו” שכתב לב טולסטוי ואשר השפיע רבות על גנדהי בכתיבת הספר שלטון עצמי.
ההקדמה לקוחה מתוך הספר שלטון עצמי, אשר ראה אור בעברית, עמודים 149 – 152. בספר מובאים בהמשך להקדמה זו הקדמתו של גנדהי לחיבור והחיבור עצמו, מכתב להינדו.
שני הנביאים הגדולים של תורת האי־אלימות
מכתב להינדו נכתב בידי לב ניקולייביץ’ טולסטוי(1828 – 1910) בדצמבר 1908, תשובה על פנייתו של לאומן הינדי בֵּנְגָלִי ושמו טָרְקָנַת’ דָּס (1918 – 1958), ששהה באותה העת בגלות בארצות־ הברית. בשנות חייו האחרונות, היה טולסטוי סמכות מוסרית נערצת ושורה ארוכה של אינטלקטואלים, אנשי ספרות, מוציאים לאור ומורים חיפשו את דעתו במגוון נושאים. גם השאלה ההודית וגורלה העגום תחת הכתר הבריטי הובאה לפתחו, בין היתר בידי דָּס וגַּנְדְהִי.
דָּס פנה לטולסטוי ביוני 1908 וביקש את תמיכתו במאבק מזוין בבריטים. עם מכתבו צירף שני גיליונות של הינדוסטָן החופשית (Free Hindustan), כתב העת שערך ואשר שימש שופר למחנה הקיצוניים. דָּס היה איש מפתח במחנה הזה, אשר חבריו פעלו לא רק בהודו אלא גם בארצות־הברית, בצרפת ובקנדה. קורות חייו מלמדות כי בהודו היה חבר בארגון מחתרתי, ובעקבות פעילותו נאלץ להימלט, דרך יפן, לקנדה ולארצות־הברית. את הינדוסטָן
החופשית ייסד בשנת 1908 , והמוטו שהופיע בראש כתב העת היה ציטוט מדברי הפילוסוף והמדינאי האנגלי הרברט סְפֵּנְסֶר, “המרד בעריץ הוא ציות לאל”. אפשר לומר כי דָּס מייצג כמה מן הדעות שעמן מתווכח גַּנְדְהִי בחלק הראשון של שלטון עצמי, כחלק מהדו־שיח שלו עם ה”קורא”.
את תשובתו החל טולסטוי לכתוב מיד עם קבלת המכתב. ביומניו סיפר על החשיבות שייחס לתשובה. במשך חצי שנה חיבר 29 טיוטות (!) הנפרשות על פני 413 עמודים, ולבסוף שלח את מכתב להינדו. תשובתו הופצה בקרב חוגי ההודים הקיצוניים בפריס, משם הגיעה לגַּנְדְהִי באמצעות פטרונו וידידו ד”ר פְּרַנְגִ’יוָון מְהֶטָה (1858 – 1932). מיד לאחר הקריאה פנה גַּנְדְהִי לטולסטוי, וביקש את רשותו לתרגם את המכתב לגּוּגָ’רַטִית ולפרסם עשרים־אלף עותקים מהנוסחים האנגלי והגּוּגָ’רַטִי. טולסטוי הסכים מיד, וסירב לקבל תמלוגים. באותה הפנייה סיפר גַּנְדְהִי לטולסטוי גם על מאבק הסָטְיָגְרַהָה בדרום־ אפריקה וביקש את עזרתו בפרסומו בעולם. כך התחילה בין השניים חליפת מכתבים קצרה אך חשובה. שבעה מכתבים הוחלפו ביניהם. מדרום־אפריקה שלח גַּנְדְהִי לטולסטוי את הביוגרפיה הראשונה שנכתבה עליו ופורסמה בתחילת 1910, מאת הכומר ג’וזף דּוֹק, את שלטון עצמי וכמה גיליונות של עיתונו – הדעה ההודית(Indian Opinion). טולסטוי ראה בסָטְיָגְרַהָה בדרום־אפריקה מאבק בעל חשיבות היסטורית. ב־ 7 בספטמבר 1910 כתב את מכתבו האחרון לגַּנְדְהִי, שהיה גם האחרון בחייו. אפשר למצוא בעובדה הזאת משמעות סמלית
ולראות בה חילופי משמרות בין שני הנביאים הגדולים של תורת האי־אלימות.
כשנפטר טולסטוי, בנובמבר 1910 , כבר התגורר גַּנְדְהִי ב”חוות טולסטוי”, שייסד ליד יוהנסבורג רעו הרמן קָלֶנְבַּךְ. השניים הקימו את החווה כדי לחיות לפי עקרונותיו של טולסטוי בתוספת הפרשנות של גַּנְדְהִי עצמו. החיים בחווה התאפיינו בעבודת כפיים, בסגפנות, בייצור עצמי ובשימוש חוזר, וכמובן בהקפדה על אי־אלימות. ספרו של טולסטוי, מלכות האל בתוכך (The Kingdom of God is Within You), שאותו החשיב גַּנְדְהִי לאחד משלושת הספרים המשפיעים בחייו, היה בגדר קריאת חובה בחווה.
שבעת הפרקים במכתב להינדו נפתחים בציטוטים מכתבי הקודש ההינדיים. טולסטוי החל להתעניין בספרות הודו עוד בשנות השבעים של המאה השמונה עשרה. הוא קרא מבחר כתבים בתרגומים לרוסית וכרבים אחרים קרא את ספרו הפופולרי של סיר אדווין ארנולד על בודהה, The Light of Asia, ואת תרגומו לבְּהַגְוַוד־גִיטָה – The Song Celestial. טולסטוי אף החל לכתוב סיפור על בודהה, כחלק מרצונו לכתוב ספרות פופולרית, עממית, על שורה של דמויות מופת. הוא גם קרא תרגומים לרוסית של הוֵדוֹת, הבְּהַגְוַוד־גִיטָה וכתבים הודיים קלסיים אחרים. בהמשך הזמן התעניין מאוד גם בדמותם של רָמָה־קְרִישְׁנָה ותלמידו סְוָומִי וִיוֶוקָנָנְדָה. הציטוטים המופיעים במכתב לקוחים ממגוון
מקורות שהיו ברשותו, על־פי רוב מתרגומים לרוסית, ולא תמיד ברורים מקורם ודיוקם.
את תרגום מכתב להינדו לגּוּגָ’רַטִית עשה גַּנְדְהִי על סיפון ספינת הקיטור “קִילְדוֹנָן קָסְל”, בד בבד עם כתיבת שלטון עצמי. נוסף על התרגום, חיבר למכתב שתי הקדמות – באנגלית ובגּוּגָ’רַטִית. מקריאה בשני החיבורים אפשר להבחין בנקל בהשפעה שיש למכתב להינדו על הרעיונות שמציג גַּנְדְהִי בספרו.
עם חזרתו לדרום־אפריקה פרסם את שלטון עצמי ואת מכתב להינדו בעיתונו הדעה ההודית. גם דָּס פרסם את התשובה של טולסטוי, בצירוף תגובתו החריפה. מכתב להינדו עורר תגובות בכל רחבי העולם, והעלה לדיון את השאלה איזו דרך על הודו לנקוט כדי לזכות בשלטון עצמי.
גַּנְדְהִי ראה בטולסטוי את אחד מאבותיו הרוחניים, אך אפשר לזהות כי שניהם יונקים את משנתם מתפיסת האי־התנגדות לרוע שהציג ישוע בדרשה על ההר (מתַַּי, פרקים 3 – 5). עוד מכנה משותף לשניהם היה היכולת ליישם באופן קיצוני את עקרונותיהם באורח חייהם, ולעשות את חייהם למופת לאנושות. ההשפעה של טולסטוי (והוגים מערביים אחרים) על גַּנְדְהִי היא תמרור המלמד אותנו כי עקרונות אוניברסליים גבוהים חוצים גבולות ותרבויות, ואף שבאותה העת היו בשיאם השיח האוריינטליסטי והדיכוטומיה “מזרח – מערב”, הם לא עמדו במבחן המציאות.