מִי אֲנִי? אֲנִי מִי שֶׁחִפַּשְׂתָּ מֵאָז הִתְבּוֹנְנוּ עֵינֵי הַתִּינוֹק שֶׁלְּךָ בִּפְלִיאָה
בָּעוֹלָם, שֶׁהָאֹפֶק שֶׁלּוֹ מַסְתִּיר מִפָּנֶיךָ אֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הָאֵלֶּה. אֲנִי
הוּא שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ אֵלָיו בְּתוֹכְכֵי לְבָבְךָ, דָּרַשְׁתָּ כִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ, אַף שֶׁלֹּא
יָדַעְתָּ מָה הִיא. אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁכַן בְּעָמְקֵי נִשְׁמָתְךָ מֵאוֹת וְאַלְפֵי שָׁנִים.
לְעִתִּים אֲנִי שׁוֹכֵן בְּךָ, מֵצֵר עַל שֶׁאֵינְךָ מַכִּירֵנִי, לְעִתִּים הֵרַמְתִּי אֶת
רֹאשִׁי, פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וּפָרַשְׂתִּי אֶת זְרוֹעוֹתַי בְּקָרְאִי אֵלֶיךָ בְּרַכּוּת
וּבְשֶׁקֶט אוֹ בְּמַאֲמָץ, דּוֹרֵשׁ שֶׁתִּמְרֹד בְּשַׁלְשְׁלוֹת הַפְּלָדָה הַכּוֹבְלוֹת
אוֹתְךָ לַקַּרְקַע (קְרִישְׁנָה).
***

כך הוסיפו, ועדיין מוסיפים, העניינים להתנהל בעולם הנוצרי. אך נוכל לקוות כי בעולמות הברהמיניים, הבודהיסטיים והקוֹנְפוּצְיוּסיים הגדולים לא תיכון אמונה מדעית טפלה זו. לכשיפקחו הסינים, היפנים וההינדים את עיניהם לתרמית הדתית המצדיקה אלימות, יתקדמו ישירות להכרה בתורת האהבה הטבועה באנושות, אשר הובעה בעצמה כה גדולה בידי המורים המזרחיים הגדולים. אך מה שקרה הוא שהאמונה המדעית הכוזבת אשר החליפה את האמונה הדתית התקבלה וזכתה לאחיזה חזקה יותר דווקא במזרח.
בכתב העת שלך הצגת, כעיקרון הבסיסי להנחיית צעדי עמך, את הכלל הזה: “ההתנגדות לדיכוי אינה רק מוצדקת אלא גם מחויבת המציאות; חוסר ההתנגדות פוגע הן באלטרואיזם הן באגואיזם”.
האהבה היא הדרך היחידה להציל את האנושות מכל מכאוביה, ובה גם טמונה השיטה היחידה לשחרור עמך משעבוד. בעבר הרחוק הוכרזה בקרב אנשיך האהבה כבסיס הדתי של חיי האדם, בעצמה ובהירות מיוחדות. האהבה וההתנגדות בכוח לעושי הרע שרויות בסתירה הדדית כה גדולה, עד כדי הרס מוחלט של כל מובנהּ ומשמעותה של האהבה. ומה קורה? בלב קל, במאה העשרים, אתה, בן לעם דתי, מתכחש לחוק של עמך וחש ביטחון
בנאורותך המדעית ובזכותך לעשות כן; אתה חוזר (אל תקבל זאת שלא כשורה) על הטיפשות המדהימה שהוחדרה בך בידי תומכי השימוש באלימות – אויבי האמת, משרתי התיאולוגיה בראשונה ולאחר מכן משרתי המדע – מוריך האירופיים.
אתה אומר כי שעבדו האנגלים את אנשיך ומחזיקים בהם בשעבוד משום שלא התנגדו בנחישות רבה דיה ולא נאבקו בכוח באמצעות הכוח.
אך ההפך הוא הנכון. אם שעבדו האנגלים את עמי הודו, עשו כן משום שהכירו, ועודם מכירים, בכוח כבעיקרון היסודי של הסדר החברתי. לפי העיקרון הזה הם נכנעו לרַג’וֹת הקטנים שלהם ולחמו זה בזה מטעמם, נלחמו באירופים, באנגלים, ועתה מנסים להילחם בהם שוב.
חברה מסחרית שעבדה אומה של מאתיים מיליון איש. ספר זאת לאדם נטול דעות קדומות והוא לא יוכל להבין את פירוש הדברים. כיצד אפשר הדבר, ששלושים אלף איש שאינם ספורטאים אלא אנשים רגילים וחלשים, שעבדו מאתיים מיליון בני־אנוש נמרצים, נבונים, כישרוניים ואוהבי חירות? האין המספרים מבהירים כי לא האנגלים אלא ההודים הם ששעבדו את עצמם?
כאשר ההודים מתלוננים על שהאנגלים שעבדו אותם, משל למה הדבר דומה? לשיכורים המתלוננים כי סוחרי המשקאות שהתיישבו ביניהם שעבדו אותם. אתה מסביר להם כי יכולים הם לוותר על השתייה, אך הם משיבים כי הם כה רגילים אליה, עד שאינם יכולים להימנע ממנה וכי עליהם לצרוך אלכוהול כדי לשמר את האנרגיה שלהם. האין הדבר דומה למיליוני בני־אנוש הנכנעים לאלפים או אף למאות אחרים — בני עמם או בני עמים אחרים?
אם תושבי הודו משועבדים באלימות, אין זה אלא רק משום שהם עצמם חיו וחיים באלימות, ואינם מכירים בחוק האהבה הנצחי הטבוע באדם.

אֱוִיל וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים הוּא הַמְּחַפֵּשׂ אֶת אֲשֶׁר כְּבָר יֵשׁ לוֹ. כֵּן, אֱוִיל
וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֹשֶׁר הָאַהֲבָה הַמַּקִּיפָה אוֹתוֹ
וַאֲשֶׁר אָנֹכִי הֶעֱנַקְתִּי לוֹ (קְרִישְׁנָה).

ברגע שיחיו בני־האדם אך ורק לפי תורת האהבה הטבעית ללבם ושהתגלתה להם עתה, תורה השוללת כל התנגדות אלימה ולכן תחזיקם הרחק מכל השתתפות באלימות – ברגע שכך יהיה, לא זה בלבד שמאות לא יוכלו לשעבד מיליונים אלא גם מיליונים לא יוכלו לשעבד אף לא אדם אחד. אל תתנגדו לעושי הרע ואל תשתתפו בהתנגדות הזאת, בפעולות האלימות של הממשל, בבתי המשפט, בגביית מסים ומעל לכול בחיילוּת, ולא יוכל איש בעולם לשעבדכם.

—-

עמודים 166 – 168 בספר שלטון עצמי מאת מ.ק. גנדהי.
הגרסה המלאה של מכתב להינדו, מופיעה בספר בתרגומה לעברית, בתוספת הקדמתו של שמעון לב  וההקדמה המקורית שכתב מ.ק. גנדהי